בן אודיס נ' אלון יעקב - הובלות בע"מ

פסק דין

התובע עבד בשירות הנתבעת והתפטר מעבודתו, ובתובענה שבפנינו עותר הוא לחיובה לשלם לו פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש, והפרשי תוספת ותק.

השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם נסיבות התפטרותו של התובע מצדיקות ראייתו כמפתפטר בדין מפוטר.

נפרט להלן את העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:

התובע נהג משאית במקצועו, תושב חצור הגלילית.

הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי פינוי אשפה.

התובע הועסק על ידי הנתבעת כנהג משאית במשרה מלאה, החל מיום 10.03.01, ועד ליום 16.02.11, שבו הודיע על התפטרותו.

עובר להתפטרות התובע, והחל מראשית חודש יולי 2010, התנהלה חליפת מכתבים בין הצדדים, אשר נסבה סביב דרישות התובע לזכויות שונות – ואליה נדרש בהמשך בהרחבה.

לאחר שדרישות התובע לא נענו, הוגשה מצידו- ביום 27.10.10 - תביעה בפני בית דין זה, וזו התבררה במסגרת תיק ס"ע 52444-10-10 (להלן: "התביעה הראשונה").

בגדרה של התביעה הראשונה עתר התובע לחיוב הנתבעת לשלם לו תשלומים בגין זכויות שונות, שחלקן הגדול נשען על הטענה שלפיה על יחסי הצדדים חלים ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף ההובלה.

לאחר הגשת התביעה הראשונה, הוסיף התובע ועבד בשורות הנתבעת.

ביום 16.02.11 הודיע התובע לנתבעת על התפטרותו, במכתב שכותרתו "הודעת התפטרות עקב הרעת תנאים מוחשית".

במסגרתו, הודיע התובע כי מכתבו זה מהווה הודעה מוקדמת, ומשכך ימשיך לעבוד עד ליום 16.03.11. אולם, הנתבעת ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת.

לאחר התפטרותו, פנה התובע לנתבעת - כך לפי טענתו - ועתר לקבל מלוא זכויותיו, לרבות פיצויי פיטורים. ברם, זו השיבה פניו ריקם. מכיוון שכך, הגיש התובע, ביום 15.11.11 את התביעה בה עסקינן.

ביום 29.07.12 ניתן על ידי בית דין זה פסק דין בתביעה הראשונה. במסגרתו נקבע כי ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף ההובלה, אינם חלים על יחסי הצדדים. יחד עם זאת, לאור התחייבויותיה ומכוח משפט העבודה המגן, חייבנו את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרשות בחסר לקרן פנסיה ולקרן השתלמות; גמול שעות נוספות; ותוספת ותק.

להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע –

בכתב התביעה טען התובע כי על יחסי הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי ו/או הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה; וכי הנתבעת מקפחת את זכויותיו מכוחם של אלו. ברם, לאחר שניתן פסק הדין בתביעה הראשונה זנח טענתו זו.

התובע טען כי התפטר עקב הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתו. משום שהנתבעת הפרה זכויותיו כמתחייב בדין, ומשום שזכה ליחס מבזה ומשפיל מצד מנהל הנתבעת.

התובע הוסיף וטען כי התרה בנתבעת פעמים מספר, אך הלה לא פעלה לתקן את הטעון תיקון.

על רקע זה טען התובע כי זכאי הוא לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963; כאשר לסכום הפיצויים, יש לצרף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.